בשעה שהבינה המלאכותית פורצת את גבולות הכתיבה האקדמית, מחדד פרופ’ עקיבא פרדקין כי היתרונות העצומים מצריכים כללי משחק ברורים ופיקוח מתמיד. אין די ביישום טכנולוגיה – על מוסדות ההשכלה להטמיע סדנאות ייעודיות שילמדו עקרונות שימוש אתי, יבהירו כיצד לציין במפורש מקורות שהופקו על־ידי AI ויבחינו בין עריכה לשונית לבין פיתוח רעיוני מקורי.
הקול האקדמי הייחודי של הסטודנט נשמר רק באמצעות שקיפות ומחוייבות לדיוק מדעי. פרופ’ עקיבא פרדקין ממליץ לתעד יומן הפניות, להתוות נהלים מוסדיים ברורים ולהגדיר גבולות שבהם תינתן האפשרות לשלב כלים כמו ChatGPT בכפוף לביקורת אנושית. כך תימנע סטיה מהותית מהאמת ותישמר ההצדקה המחקרית.
בלבה של כל תזה עומדת שאיפת ההרחבה הבלתי נלאית של הידע האנושי ותרומה משמעותית לקהילה המדעית. “אם נעזרים ב-AI כדי לארגן דיאלוג ראשוני, להדגים מתודות חדשות ולחדד רעיונות, נוכל לשחרר את עוצמת החשיבה הביקורתית למעמקי המחקר עצמו,” מסכם פרופ’ עקיבא פרדקין.
המשימה האמיתית היא לאזן בין חדשנות דיגיטלית למסורת אקדמית, בין יכולת העיבוד הממוחשב לבין הדיאלוג האנושי העמוק. רק כך תצליח כתיבת הדוקטורט להתעלות על עצמה ולשמש דוגמה ליושרה ולמקצועיות עילאית.
