מהו דוקטורט? השאלה הזו נתפסת לעיתים כטכנית, תואר מחקרי מתקדם שמגיע אחרי תואר שני. אלא שהגדרה כזו מחמיצה את העיקר. דוקטורט הוא מוסד אקדמי, תהליך אינטלקטואלי, ולעיתים גם נקודת מפנה בזהות המקצועית של מי שבוחר לצעוד בו. זהו מפגש בין ידע, מחקר, שפה מקצועית והכרה מוסדית, שמאלץ את האדם לא רק ללמוד, אלא לייצר תובנה חדשה ולשאת באחריות עליה. מטרת המאמר היא לבחון את מושג הדוקטורט באופן רב ממדי, תוך שילוב פרספקטיבות היסטוריות, פילוסופיות, מתודולוגיות וחברתיות.

המילה דוקטור מגיעה מן הלטינית ומשמעותה המקורית מורה, והיא קשורה לרעיון של מי שקיבל רישיון ללמד בשל מומחיותו. התואר הופיע לראשונה באוניברסיטאות ימי הביניים באירופה, שבהן שימש כהסמכה להוראה במוסדות הכנסייתיים והמשפטיים (Phillips & Pugh, 2015). עם התפתחות האוניברסיטה המודרנית במאה התשע עשרה, ובמיוחד המודל הגרמני של האוניברסיטה המחקרית, הפך הדוקטורט לתואר שמגדיר זהות של חוקר ולהכרה רשמית ביכולת לבצע מחקר עצמאי.

בימינו, דוקטורט מחקרי PhD קיים במרבית תחומי הידע, ממדעי הטבע וההנדסה, דרך מדעי החברה ועד מדעי הרוח והאמנויות. אף שהדיסציפלינות שונות זו מזו במתודולוגיה, בהיקף ובהרכב התזה, המשותף להן הוא הדרישה לתרומה מקורית לידע, המתבטאת בעבודת דוקטורט ולעיתים גם בפרסומים מדעיים (Smith & Lee, 2020). הדוקטורט נחשב לדרגה האקדמית הגבוהה ביותר במרבית מערכות ההשכלה הגבוהה בעולם (Wellington, 2010), אך משמעותו רחבה בהרבה מהגדרה פורמלית של לימודים מתקדמים. מאמר זה מבקש לבחון באופן שיטתי את מושג הדוקטורט, מקורותיו ההיסטוריים, מטרותיו, מאפייניו המתודולוגיים, מקומו במערכת האקדמית ותפקידו החברתי והמקצועי. הדיון מציג את הדוקטורט לא רק כתהליך של רכישת ידע, אלא כהכשרה לזהות מחקרית עצמאית ולתרומה מקורית לגוף הידע האנושי.

בעשורים האחרונים הפך הדוקטורט, בארץ ובעולם, מתואר נדיר יחסית למטרה שמסמנת אופק אישי ומקצועי עבור סטודנטים רבים. למרות הקשיים הידועים, משך לימודים ארוך, אי ודאות תעסוקתית ושחיקה, הביקוש ללימודי דוקטורט נותר יציב ואף נמצא במגמת עלייה במדינות רבות. שאלת המחקר במאמר זה היא מהו דוקטורט כיום, אילו סוגי מוטיבציה עומדים מאחורי הבחירה במסלול זה, ומהן המשמעויות המקצועיות והחברתיות של קבלת התואר.

בעוד שבעבר רק מיעוט קטן הגיע לתואר שלישי, כיום מספר הולך וגדל של בוגרי תואר שני שוקלים ואף פונים ללימודי דוקטורט במגוון דיסציפלינות, ממדעי הטבע וההנדסה ועד מדעי הרוח, החברה והחינוך (Smith & Lee, 2020). תופעה זו מחדדת שאלות לגבי משמעותו העכשווית של הדוקטורט: האם הוא עדיין מסלול שמיועד להכשרת אליטה מחקרית מצומצמת, או שהוא הופך בהדרגה לחלק טבעי ממסלול ההכשרה המקצועי בשדות ידע רבים.

לצד הגידול בביקוש, הולך ומתחדד גם הפער בין ציפיות הסטודנטים באשר לדוקטורט, מבחינת קריירה, מעמד והכרה, לבין המציאות המורכבת בשוק התעסוקה, הן באקדמיה והן מחוצה לה (Jones, 2019). חוקרים מצביעים על כך שדוקטורנטים רבים מתחילים את הדרך מתוך שאיפה ברורה לקריירה אקדמית, אך במהלך הדרך, לנוכח תנאי השוק, חלקם משנים כיוון ונעים לעבר תפקידי מחקר ותעשייה במגזר הפרטי או הציבורי (OECD, 2014; Gonzalez et al., 2021).

מקורות היסטוריים של הדוקטורט

שורשיו של הדוקטורט נטועים באוניברסיטאות ימי הביניים באירופה, בעיקר בבולוניה, פריז ואוקספורד. המונח "דוקטור" (Doctor) נגזר מהפועל הלטיני docere – ללמד. במקורו, הדוקטורט שימש כהסמכה להוראה אקדמית בתחומים כגון תאולוגיה, משפטים ורפואה. רק במאה ה־19, בעיקר בהשפעת המודל האוניברסיטאי הגרמני, התגבש הדוקטורט כתואר מחקרי המבוסס על חקירה מקורית וכתיבת דיסרטציה. מאז, הפך הדוקטורט לאבן יסוד של האקדמיה המודרנית.                                                                                                      

בפרושו המילולי הדוקטורט נועד להכשיר את הדוקטורנט לייצר ידע חדש. בשונה מלימודים קודמים, המתמקדים בהעברת ידע קיים ובהפנמתו, הדוקטורט דורש מהחוקר להתמודד עם גבולות הידע בתחום מסוים ולהרחיבם. הדרישה למקוריות מבדילה את הדוקטורט מכל תואר אקדמי אחר.

מאפיינים מתודולוגיים של הדוקטורט

הדוקטורט מתאפיין במחויבות עמוקה למתודולוגיה מחקרית קפדנית. הדוקטורנט נדרש לשלוט בכלי המחקר הנהוגים בדיסציפלינה שלו, להבין את מגבלותיהם וליישמם באופן ביקורתי. מעבר לכך, עליו להפגין יכולת להצדיק בחירות מתודולוגיות ולהגן עליהן בפני קהילה מדעית.

מרכיב מרכזי נוסף הוא העבודה העצמאית. אף שהדוקטורנט מלווה במנחה ולעיתים בוועדת הנחיה, האחריות האינטלקטואלית על המחקר מוטלת עליו. עצמאות זו נחשבת לאחד הקריטריונים המרכזיים להצלחת הדוקטורט.

הדוקטורט כהכשרה לזהות מקצועית

הדוקטורט אינו רק תוצר מחקרי (הדיסרטציה), אלא גם תהליך של סוציאליזציה אקדמית. במהלכו, הדוקטורנט לומד כיצד לפעול כחוקר: לכתוב מאמרים, להציג בכנסים, לבקר עבודות של אחרים, וליטול חלק בשיח מדעי. תהליך זה מעצב זהות מקצועית של חוקר עצמאי ומקנה כלים להשתלבות בקהילה האקדמית והמחקרית.

בהקשר זה, הדוקטורט משמש גם כסנן חברתי ומקצועי, המגדיר מי מוכר כבעל סמכות לייצור ידע בתחום מסוים.

תפקידו החברתי והכלכלי של הדוקטורט

בעידן המודרני, תפקידו של הדוקטורט חורג מגבולות האקדמיה. בוגרי דוקטורט משתלבים בתעשייה, במגזר הציבורי, בארגוני מחקר ובזירת קביעת המדיניות. הדוקטורט נתפס כסמן של חשיבה אנליטית, יכולת פתרון בעיות מורכבות והתמודדות עם אי־ודאות.

עם זאת, מתנהל דיון ביקורתי באשר ל"אינפלציה של דוקטורטים" ולפער בין מספר בוגרי הדוקטורט לבין היצע המשרות האקדמיות. דיון זה מחדד את הצורך לבחון מחדש את מטרות הדוקטורט ואת התאמתו לשוק העבודה המשתנה.

סוגים של דוקטורט

ברוב התחומים האקדמיים השם הנפוץ הוא “דוקטור לפילוסופיה” (PhD), בלי קשר לכך שהמחקר הוא דווקא בפילוסופיה – זה יכול להיות במדעי הטבע, חברה, רוח ועוד.

קיימים גם תארי דוקטור מקצועיים, למשל דוקטור לרפואה (MD) או דוקטור לרפואה וטרינרית (DVM), שמכוונים בעיקר להכשרה מקצועית ברמה גבוהה.

למה בכלל עושים דוקטורט

דוקטורט מכשיר את בעליו להיות חוקר עצמאי שמסוגל להוביל מחקרים, לפרסם מאמרים ולהעמיק שדות ידע קיימים או לפתוח כיוונים חדשים.

ברוב המדינות, דוקטורט מחקרי הוא תנאי כמעט הכרחי לקריירה אקדמית כמרצה וחוקר באוניברסיטאות, אך הוא עשוי גם לפתוח דלתות לתפקידי מומחיות ומחקר בתעשייה, במגזר הציבורי ובארגוני מגזר שלישי. מחקרים מראים שסטודנטים עם מוטיבציה פנימית גבוהה מדווחים על שביעות רצון גדולה יותר והתמודדות טובה יותר עם עומס ולחץ.

מחקרים עדכניים מראים שדוקטורנטים רבים משלבים מניעים אישיים (אהבת מחקר, חלום אישי) ומקצועיים (קידום, הכנסה). מחקרי מטא‑ניתוח וסקירות מדגישים שפרופילים שונים של מוטיבציה קשורים להבדלים בהשלמת הדוקטורט, בביטחון העצמי ובשאיפות לקריירה מחקרית.

הספרות המחקרית מציגה תמונה מורכבת של מוטיבציות לדוקטורט: מעומק אינטלקטואלי ורצון לתרום לידע, דרך שאיפות לקריירה אקדמית ועד רצון בהכרה חברתית ובסטטוס. מחקרים המבוססים על תאוריית ההכוונה העצמית (Self‑Determination Theory) מראים כי שילוב של מוטיבציה פנימית וחיצונית מנבא התמדה גבוהה יותר, שביעות רצון מהלימודים והסתברות גבוהה להשלים את התואר.

מה עושים בדוקטורט בפועל

הדוקטורנט או הדוקטורנטית בוחרים נושא מחקר מוגדר, שנמצא בקדמת הידע בתחום, ומנסחים שאלת מחקר שדורשת תשובה חדשה ולא טריוויאלית. לאורך כמה שנים (בדרך כלל כ‑3 עד 6) הם קוראים מאות מקורות, אוספים ו/או מנתחים נתונים, ומפתחים טיעון מחקרי שיטתי שמבוסס על מתודולוגיה ברורה.

התוצר המרכזי הוא טקסט כתוב – “עבודת דוקטורט” או דיסרטציה – שמציג את הבעיה, התיאוריה, השיטה, הממצאים והמשמעות שלהם לתחום.

דוקטורט מחקרי לעומת דוקטורט מקצועי

נהוג להבחין בין דוקטורט מחקרי (כגון PhD) לבין דוקטורטים מקצועיים (כגון MD ברפואה, JD במשפטים בארצות מסוימות, PsyD בפסיכולוגיה קלינית וכדומה). הדוקטורט המחקרי מכוון בראש ובראשונה להכשרת חוקרים עצמאיים ולתרומה לתאוריה ולידע, בעוד שהדוקטורט המקצועי מתמקד בהכשרה מעשית מתקדמת לבעלי מקצוע האמונים על קבלת החלטות מורכבות בעלות השלכות רחבות, כגון רופאים, עורכי דין ופסיכולוגים קליניים (Neumann, 2005). בשני המקרים, עצם התואר "דוקטור" מסמן רמת מומחיות גבוהה, אך אופייה של המומחיות שונה.

המוטיבציה לדוקטורט

חקר המוטיבציה ללימודים מתקדמים, ובהם דוקטורט, מתבסס לעיתים קרובות על תאוריית ההכוונה העצמית (Self‑Determination Theory) המבחינה בין מוטיבציה פנימית לבין מוטיבציה חיצונית (Deci & Ryan, 2000). מוטיבציה פנימית מתארת עשייה מתוך עניין, סקרנות והנאה מהפעילות עצמה; לעומתה, מוטיבציה חיצונית מתייחסת לפעולה בשל תגמולים חיצוניים, כגון שכר, סטטוס, קידום או ציפיות חברתיות.

במחקרי דוקטורנטים נמצא שוב ושוב כי מוטיבציה פנימית – אהבה למחקר, סקרנות אינטלקטואלית ורצון לתרום לידע – קשורה להתמדה גבוהה יותר בתהליך הדוקטורט, לרמות נמוכות יותר של שחיקה ולתחושת משמעות גבוהה (Brailsford, 2010; De Clercq et al., 2019). במקביל, מוטיבציה חיצונית – כמו ציפייה לשיפור במעמד המקצועי או לשכר גבוה – מהווה אף היא מניע משמעותי לבחירה במסלול, אך כאשר היא אינה מלווה בתחושת עניין ומשמעות, היא עלולה שלא להספיק כדי להתמודד עם הקשיים (Motiejunaite & Starkiene, 2019).

מחקרים איכותניים בקרב דוקטורנטים מדווחים על כך שרבים מהם מתארים את הבחירה בדוקטורט כ"מימוש חלום" להיות חוקרים, "לשבת עם שאלות קשות" או "להבין לעומק תופעה שמעסיקה אותם לאורך זמן" (Brailsford, 2010). סקרנות אינטלקטואלית, אהבה לקריאה ולכתיבה, ורצון להשתייך לקהילת ידע מסוימת מתוארים כמוטיבציות מרכזיות.

מחקרים כמותיים מצאו כי דוקטורנטים שדיווחו על רמות גבוהות של מוטיבציה פנימית נטו לציין שביעות רצון גבוהה יותר מהמסלול, גם כאשר נתקלו בקשיים כמו עומס, עומס רגשי או אי‑ודאות תעסוקתית (De Clercq et al., 2019). בנוסף, הם דיווחו בתדירות גבוהה יותר על תחושת זהות מחקרית – תפיסה עצמית כ"חוקר/ת" ולא רק כסטודנט/ית.

מניעים חיצוניים תופסים מקום משמעותי בהחלטה לצאת לדוקטורט, במיוחד במדינות ובתחומים שבהם התואר נתפס ככרטיס כניסה למשרות יוקרתיות או לתפקידים בעלי השפעה (Guerin et al., 2015). דוגמאות למוטיבציה חיצונית:

הצורך בדוקטורט כתנאי סף למשרה אקדמית.

ציפייה לשכר גבוה יותר ולתעסוקה יציבה.

רצון במעמד סמלי ובכבוד חברתי הנלווה לתואר "דוקטור".

לחץ או ציפייה מצד המשפחה או הסביבה המקצועית.

במחקרי דוקטורנטים בינלאומיים דווח כי עבור חלק מהסטודנטים, במיוחד אלה הלומדים במדינה זרה, הסטטוס הסימבולי של התואר – והציפייה להביא כבוד למשפחה או לקהילה – הוא מרכיב חשוב בהחלטה (Hwang, Lee, & Shin, 2018). יחד עם זאת, כאשר התואר נתפס בעיקר ככלי להשגת תגמולים חיצוניים, ללא זיקה עמוקה לתוכן המחקרי, גדלה הסבירות לתסכול ולנטישת המסלול (Guerin et al., 2015).

אתגרי הדוקטורט

הדוקטורט עומד כיום בפני אתגרים משמעותיים: משך לימודים ארוך, עומס נפשי, אי־ודאות תעסוקתית ושאלות אתיות הנוגעות לפרסום, מימון ויחסי מנחה–מונחה. ביקורות אלו אינן מבטלות את חשיבותו של הדוקטורט, אלא מדגישות את הצורך בהתאמת המוסד האקדמי למציאות החברתית והכלכלית של המאה ה־21.

סיכום

הדוקטורט הוא הרבה מעבר לתואר אקדמי מתקדם. הוא מהווה תהליך עומק של יצירת ידע, הכשרה מחקרית ועיצוב זהות מקצועית. הבנת הדוקטורט מחייבת התבוננות רחבה הרואה בו מוסד היסטורי, פרקטיקה אפיסטמולוגית ומנגנון חברתי. חרף הביקורות והאתגרים, הדוקטורט מוסיף להיות אחד הכלים המרכזיים שבאמצעותם החברה האנושית מקדמת ידע, חדשנות וחשיבה ביקורתית.

במגזרים מסוימים משמש הדוקטורט כ“כרטיס כניסה” פורמלי לעמדות השפעה. באקדמיה, תפקידים כגון מרצה קבוע, פרופסור, ראש מעבדה ו‑PI במענקי מחקר כמעט תמיד מותנים בהשלמת דוקטורט מחקרי ולעתים גם בפוסט‑דוקטורט. במקצועות הבריאות והפסיכולוגיה הקלינית, דוקטורט מקצועי (כגון MD או PsyD) הוא תנאי לרישוי, ואילו במוסדות להשכלה גבוהה משמש הדוקטורט תנאי בלתי‑רשמי אך שכיח למינוי לתפקידי הנהגה כגון נשיא, רקטור ודיקן.

מבנה טיפוסי של עבודת דוקטורט

ברוב התחומים (למשל במדעי החברה והרוח) עבודת דוקטורט כוללת:

תקציר: תיאור קצר של מה נחקר, כיצד, ומה התגלה ולמה זה חשוב.

הקדמה: הצגת הנושא, הרקע והצידוק למחקר – למה בכלל כדאי לחקור את זה.

מטרת המחקר ושאלותיו

סקירת ספרות ותיאוריה: מיפוי הידע הקיים והמסגרות התאורטיות שעליהן מסתמכים.

שיטה: תיאור הגישה המחקרית, כלי המחקר, אופן איסוף הנתונים ושיטת ניתוחם ושיקולים אתיים.

ממצאים: הצגת מה שהתגלָה בפועל, לעיתים מחולק לתת‑פרקים לפי תמות או שאלות משנה.

דיון: חיבור בין הממצאים לבין הספרות הקיימת והצגת החידוש או הערך המוסף.

סיכום ומסקנות: הדגשת התרומה התאורטית/יישומית, ציון מגבלות והצעה למחקר עתידי.

רשימת מקורות: פירוט מסודר של כל המקורות על פי כללי הציטוט הנהוגים.

​

רשימת מקורות מוצעת לקריאה נוספת

Delamont, S., Atkinson, P., & Parry, O. Supervising the Doctorate.

Bourner, T., Bowden, R., & Laing, S. Professional Doctorates.

Phillips, E. M., & Pugh, D. S. How to Get a PhD.

Humboldt, W. von. On the Spirit and the Organizational Framework of Intellectual Institutions.

Auriol, L., Misu, M., & Freeman, R. (2013). Careers of doctorate holders: Analysis of labour market and mobility indicators. OECD Publishing.

Brailsford, I. (2010). Motives and aspirations for doctoral study: Career, personal, and interpersonal factors in the decision to embark on a history PhD. International Journal of Doctoral Studies, 5, 15–27.

De Clercq, M., Galand, B., & Frenay, M. (2019). All you need is self-determination: Investigation of PhD students’ motivation profiles and their impact on the doctoral completion process. International Journal of Doctoral Studies, 14, 1–25.

Deci, E. L., & Ryan, R. M. (2000). The “what” and “why” of goal pursuits: Human needs and the self-determination of behavior. Psychological Inquiry, 11(4), 227–268.

Gonzalez, A., Kroll, S., & Smit, R. (2021). Occupational choice, satisfaction and success of PhD graduates: A systematic review. Higher Education Quarterly, 75(3), 345–370.

Guerin, C., Jayatilaka, A., & Ranasinghe, D. (2015). Why start a higher degree by research? An exploratory factor analysis of motivations to undertake doctoral studies. Higher Education Research & Development, 34(1), 89–104.

Hwang, Y., Lee, J., & Shin, S. (2018). Motivation to pursue PhD studies among international students: Career, personal and social factors. European Journal of Mathematics and Science Education, 13(2), 145–160.

Jones, M. (2019). Contemporary challenges in doctoral education: The changing academic labour market. Studies in Higher Education, 44(8), 1350–1363.

Neumann, R. (2005). Doctoral differences: Professional doctorates and PhDs compared. Journal of Higher Education Policy and Management, 27(2), 173–188.

OECD. (2014). Careers of doctorate holders: Analysis of labour market and mobility indicators. OECD Publishing.

Phillips, E. M., & Pugh, D. S. (2015). How to get a PhD: A handbook for students and their supervisors (6th ed.). Open University Press.

Smith, J., & Lee, K. (2020). The changing nature of the PhD: Trends, challenges and opportunities. Higher Education Research & Development, 39(5), 823–837.

Wellington, J. (2010). Making supervision work for you: A student’s guide. SAGE.

The post פרופסור עקיבא פרדקין מסביר: מה זה בכלל דוקטורט? ולמה זו הרבה יותר מתעודה? appeared first on 2PhD.